מה אני רוצה מכם?

זה בכלל לא מובן מאליו שחלקכם הגדול מתמיד. ואני יכול לומר שהוותיקים בקבוצות שלי כבר מגרדים את ה- 5 שנים!!!  אני מרשה לעצמי להתגאות ולומר כי כנראה, משהו שאני עושה-עושה לכם טוב.

"אנשים מתאמנים עם מאמנים שגורמים להם להרגיש טוב" זה מה שאני מטיף כל הזמן לסטודנטים שלי בתהליך ההכשרה שלהם אצלי כמאמני כושר לעתיד.

אגב, הסטטיסטיקות מדברות על כך שקרוב ל40% מאותם אנשים שמתחילים בפעילות גופנית במסגרת כלשהי (מועדון כושר,קבוצות ספורט וכו') נוטים לעזוב ולפרוש. לאחר 24 חודשים, כמעט כל המתאמנים שהתחילו לפני שנתיים יעזבו במהלך הדרך. שורה תחתונה, לא מתמידים.

אז? מה אני רוצה מכם?

אתם אנשים מיוחדים, יוצאי דופן שפועלים קצת אחרת מאנשים אחרים שמתאמנים וכמובן מאלה שממשיכים לא לעשות כלום. אני אסביר בדיוק למה אני מתכוון.

כמאמן כושר קבוצתי אני מוציא אתכם בשעות מוקדמות בבוקר או בשעות הערב לאחר יום עבודה מתיש ומייגע אל מחוץ לקירות-אל הטבע. לעתים אנו מתאמנים בתנאי סביבה לא פשוטים. לפעמים קר מאד או יורד גשם ובקיץ חם ומעייף.

כבני אדם, אנו ייצור שמסוגל להסתגל כמעט לכל, רק תלוי כיצד אנו מתייחסים לאותם תנאים. ישנם אנשים שקופאים למוות בביתם בימים קרים (ומשמינים מול הטלוויזיה) וישנם-אחרים שפשוט יוצאים לעשות סקי ולגלוש בשלג בחרמון, מה איתנו? אנחנו מהסוג שלא מוותר. שמתמודד אך פועלים נכון, כי יש מישהו שמכוון ודואג ויודע מה לעשות וכיצד, המאמן שלכם.

רוב הפעילויות שאנשים נחשפים אליהן מתבטאות באופן עבודה חג גוני המפתחות דפוס תנועה קבוע וספציפי. חלק ניכר מהאנשים שכבר בוחרים לעסוק בפעילות הגופנית, נחשפים לפעילות מסוג אחד אולי שניים לכל היותר. למשל, אותם אלו שמתאמנים בפס הייצור המלאכותי של המכונות בחדר כושר. הם פועלים לרוב, באופן תנועה תבניתי ולא מגוון ולצערי, לעתים רבות בחוסר התאמה מוחלט לצרכים האישיים ובזיקה לחיי היום יום.

הפעילות הגופנית צריכה להיות מותאמת ליכולת האישית, לרמת הכושר, לאורח החיים היום יומי של הפרט ובזיקה לשיפור הבריאות בדרך של הנאה ומוטיבציה. אז אתם מבינים למה אנשים פורשים ממסגרות שכאלה? כי זה לא קורה.

אנשים אחרים, מצטרפים לקבוצות ריצה כאלו או אחרות וכל מה שהם יודעים לעשות ואכן, לעשות היטב. זה לרוץ. הם ספציפיים מאד במטרה שלהם-ריצה. אולי בין היתר גם להגיע לתחרות מסויימת או הישג אישי. זה בסדר גמור. אבל הבעיה מתחילה שמדובר בפעילות חד גונית-מתמשכת שלא תמיד מותאמת לצרכים השונים, ליציבה הבסיסית, היסטוריה תנועתית וכמעט ללא יחס אישי. זה המקום לציין שזה תלוי מאד באישיות של אותו מאמן. לא כל מאמני הריצה מחוברים למתאמנים שלהם. ולמה? מכיוון שכאשר ישנם בקבוצה 20 ואפילו 30 מתאמנים, היכולת "לגעת באנשים" הולכת ופוחתת.

אותם רצים חייבים לעסוק גם בתרגילי חיזוק כדי לתחזק את "המערכת המכאנית" אותם שרירי הרגליים, היציבה ועוד. אתה לא יכול לדרוש מג'יפ שטח לטפס על הצוקים מבלי לצייד אותו בשילדה חזקה, צמיגים, מתלים וקפיצים מותאמים. מה לגבי פציעות?

האם אותם רצים עובדים על תרגילי פרופיוספטיקה שמונעים פציעות ומשפרות מערכות עיצביות? (בשפת העם: שיווי משקל, תנועה במרחב ויציבה), האם היציבה של אותו רץ מאפשרת לו לרוץ בנפחים/ קצבים גבוהים? האם הפעילות הדי מונוטונית במישור תנועה קבועים משרתת

פעילויות נדרשות ביום יום?

ישנם אחרים שבוחרים להצטרף לקבוצות אימון Hard core ממותגות היטב, הדוגלות בפעילות קשה ואינטנסיבית. אגב,אני בהחלט בעד עבודה קשה אך בתנאי שתהיה מדורגת ומותאמת לקהל.

נשאלת השאלה, כמה זמן יכול אדם מן היישוב להתמיד בפעילות אינטנסיבית קדחתנית שכזו, כיום מדובר במגמה חדשה אך אני סבור שימים יוכיחו שקומץ מתאמנים מצומצם מאוד יצליח להתמיד בסוג פעילות גופנית שדורשת מחויבות גבוהה לעמוד בהישגים לטווח ארוך, עם משטר כמעט רצחני.

הרי, בשורה התחתונה, מה כולנו בסך הכול רוצים? כן, בטח רוב הקוראים פה יענו לעצמם ,להוריד את הבטן, להפחית משקל או לחטב את הישבן.  אבל אני שואל שוב, מה כולנו בסוף רוצים??  נכון, להרגיש טוב!

כדי להרגיש טוב, צריך:

# למצוא פעילות שתגרום לך לרצות לחזור לאימון הבא ולא לפחד ממנו.
# למצוא מסגרת שבה הפעילות תתרום לשיפור הבריאות ואיכות החיים.
# לשפר באימונים את היציבות והתנועתיות ולטפח את היציבה הנכונה לפני שמגבירים עומסים.
# לעסוק באימונים שמשרתים תנועתיות תקינה, יעילה ואפקטיבית בחיי היום יום.
# לוודא שבאימון ישנה בקרה למניעת נזקים
# לבצע אימונים המוקדשים למניעת פציעות
# לוודא שהפעילות משפרת לפחות את שלושת מרכיבי הכושר העיקריים: סבולת, כוח וגמישות. ואם אפשר, קואורדינאציה, שיווי משקל, דיוק, זריזות ומהירות.

בשיטה שלי אני מקפיד לעמוד על כל העקרונות הללו ובמקביל אני דואג לוודא שכל תרגול ייעשה בהתאמה אישית ובמינון מתאים לרמת המתאמן, יכולת, היסטוריה תנועתית, מטרות אישיות ומצב בריאותי. נכון, דרוש הרבה ידע אקדמי וניסיון להפעיל קבוצה של אנשים שונים בגילם, מינם ומטרותיהם ע"פ כל העקרונות הללו.

בנימה אישית, הכי קל לאמן קבוצה הומוגנית בעלה מטרה תנועתית-ספציפית. אני בחרתי לאתגר את עצמי, לעבוד עם אנשים שרוצים לצאת מהנוחות, לעמוד באתגרים גופניים ומנטאליים אך גם לחוות חוויה שתגרום להם להתמיד לטווח ארוך ולהינות מכל מפגש. זוהי משימה לא פשוטה – ואני חושב שחמש שנים זה זמן מספיק מכובד לומר שאני עושה זאת בהצלחה. מי שמכיר אותי יודע, שאני לא נוהג להתפאר ולדבר על עצמי, אך אוסיף שאילולי האמון שלכם בי היכולת הנהגה שלי לא היתה מקבלת מקום להתפתח.

תמשיכו בדרך שבחרתם כי זו הדרך הטובה ביותר בשבילכם ובשביל רבים אחרים שעדיין לא יודעים שיום אחד, גם הם יצטרפו למשפחה הנפלאה שלנו.

רונן דוידוב